הסכמת דיוור בוואטסאפ: איך אוספים אותה נכון ולמה זה קריטי

שלושה מרכיבים, וכולם נדרשים:

1. 1פעולה אקטיבית של הלקוח: סימון תיבה שלא הייתה מסומנת מראש, לחיצה על כפתור, שליחת הודעה, סריקת QR.
2. 2הצהרה מפורשת שמדובר בוואטסאפ: "אני מאשר קבלת עדכונים בוואטסאפ", לא "אני מאשר קבלת דיוור".
3. 3זיהוי ברור של העסק: הלקוח צריך לדעת מי ישלח לו.

מה לא נחשב: צ'קבוקס מסומן מראש, רכישה בחנות כשלעצמה, מספר שנמסר למשלוח, רשימה שנרכשה, ייבוא מאנשי הקשר בטלפון.

זו הבחנה שחשוב להחזיק בראש. תקשורת סביב הזמנה שהלקוח ביצע, אישור, עדכון משלוח, בירור על החזרה, היא חלק סביר מהעסקה. תקשורת שמנסה למכור משהו נוסף היא שיווקית, ודורשת הסכמה מפורשת לשיווק.

בפועל: הפרידו את שתי ההסכמות בטופס. אל תניחו שהאחת גוררת את השנייה.

• בקופה: תיבה לא מסומנת, בניסוח ברור, ליד שדה הטלפון.
• בעמוד המעקב אחרי הזמנה: "רוצים עדכוני משלוח בוואטסאפ?" שיעורי ההצטרפות כאן גבוהים, כי הערך מיידי.
• בווידג'ט באתר: כל פנייה יזומה מהלקוח היא הסכמה מובנית לשיחה.
• קוד QR על האריזה: עובד היטב לשירות אחרי רכישה.
• מודעת Click-to-WhatsApp: הלקוח פותח את השיחה בעצמו.
• בחנות הפיזית: QR בקופה, עם הסבר קצר בעל פה.

לכל הסכמה שמרו: מספר הטלפון, תאריך ושעה, המקור המדויק, וניסוח ההסכמה שהוצג. בלי התיעוד הזה, אין לכם מה להציג במקרה של תלונה, וגם אין לכם דרך לדעת איזו רשימה בטוחה לשליחה.

כל טמפלייט שיווקי צריך לכלול דרך פשוטה להפסיק. זה נשמע כמו ויתור על נמענים, אבל זו בדיוק הנקודה: לקוח שרוצה להפסיק יעשה זאת כך או אחרת. הסרה מנומסת לא פוגעת בכם. חסימה, כן.

חשוב מזה: כשמישהו מבקש להפסיק, הפסיקו. שליחה אחרי בקשת הסרה היא הדרך המהירה ביותר לדיווח ספאם.

הסכמה מתיישנת. לקוח שנתן הסכמה לפני שלוש שנים ולא רכש מאז הוא מועמד לחסימה. פעם ברבעון: הוציאו מהרשימה השיווקית את מי שלא הגיב ולא רכש בשנה האחרונה. רשימה קטנה ואיכותית מייצרת יותר הכנסה מרשימה גדולה ורדומה, וגם שומרת על הדירוג.